החלטה בתיק ע"א 41879-02-12

1.         בפני מונחות בקשת המערערת והמשיבה שכנגד (להלן: הילה) מתאריך 24.5.2012, למחיקת הערעור שכנגד (להלן: הערעור שכנגד) שהגישה המשיבה והמערערת כנגד (להלן: נווה מורן) על הסף, וכן בקשת נווה מורן מתאריך 26.7.2012 למחיקת הערעור שהגישה הילה (להלן: הערעור העיקרי).

רקע עובדתי:

2.         הרקע להגשת הערעור העיקרי והערעור שכנגד והבקשות ההדדיות למחיקתם על ידי הילה ועל ידי נווה מורן הינו פסק דין של בית משפט השלום בתל אביב-יפו מתאריך 28.12.2011, (כב' השופט אטדגי), ביחס לבניין בתל אביב (להלן: הנכס), בו היו להילה 50% מזכויות הבעלות בנכס (שטרם חולקו) ולנווה מורן היו 27.5% בזכויות אלו. בעלים נוספים, פינקלשטיין ושמעוני, החזיקו כל אחד 11.25% מזכויות אלו (להלן: בעלי הזכויות בנכס).

3.         באפריל 1997 התקשרו בעלי הזכויות בנכס בהסכם לשם השבחת הנכס (להלן: הסכם ההשבחה) שעל פיו תוכנית ההשבחה אמורה הייתה להתבצע בשני שלבים, כאשר השלב הראשון כלל בעיקר שיפוץ יסודי, תכנון וחלוקה מחדש של הדירות והחנויות בחזית אחת של הבניין, והשלב השני כלל בעיקר הריסת חלק מהנכס ובניית בניין חדש לשם מיצוי זכויות הבנייה בנכס.

4.         לאחר שהסתיים השלב הראשון של ההשבחה והצדדים החלו בביצוע של השלב השני, הוסכם בין הצדדים כי הבנייה בשלב השני תתבצע בשני שלבי משנה. שלב משנה א' שכלל בניית שלד וגמר לשתי דירות ושלב משנה ב' שכלל את המשך עבודות הבנייה בנכס. הוסכם בין כל בעלי הזכויות שהם יישאו בעלויות העבודות, באופן יחסי לחלקם בזכויות. בהתאם לכך, נחתם הסכם בין בעלי הזכויות ובין קבלן השלד לביצוע עבודות שלב משנה א'. בהמשך, במרץ  2008 חתמו בעלי הזכויות על שני הסכמים, שעל פיהם סוכמה חלוקה של הדירות הקיימות בין כל בעלי הזכויות בנכס.

5.         ביחס לשלב משנה א' (של שלב ב') התגלעה מחלוקת כספית בין הצדדים, שעניינה סירובה של נווה מורן לשלם את מלוא חלקה בתשלומים ששולמו לקבלן השלד ולבעלי מקצוע נוספים, התנהלות שאילצה את הילה לשאת בחלקה הכספי של נווה מורן כדי למנוע פגיעה בעבודות ההשבחה. במאי 2008 שלחה הילה מכתב ביטול לפיו היא רואה באי התשלום בגדר הפרה יסודית וכי אין בכוונתה להתחיל בביצוע שלב משנה ב' של הבנייה.

6.         לאחר שהעבודות של שלב משנה א' הסתיימו, הגישו בעלי הזכויות בנכס ארבע תובענות שונות (להלן: התובענות):

תביעה כספית (ת.א. 45642/08) שהילה הגישה נגד נווה מורן להחזר כספי של כל התשלומים ששילמה במקומה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית בשיעור 2% לחודש וכן תשלום פיצויים מוסכמים בסך 150,000 ש"ח (להלן: תביעה א' או התביעה הכספית);

תביעה (ה.פ. 175238/09) לפירוק שיתוף של חדר שיועד לשמש כחדר לשימוש חברת חשמל (להלן: חדר החשמל), שהגישו הילה, פינקלשטיין ושמעוני כנגד נווה מורן (להלן: תביעה ב');

תביעה (ה.פ. 447712-03-10) שהגישה נווה מורן לביטול כל ההסכמים שנעשו בין הצדדים (להלן: תביעה ג');

תביעה (ה.פ. 1077-01-10) שהגישה נווה מורן בה עתרה לפירוק השיתוף בכל חלקות המשנה שעדיין רשומות על שם כל הבעלים במושע (להלן: תביעה ד').

יוער, ביחס לתביעות ב' ו-ד' כי כל הצדדים הסכימו לפירוק השיתוף בכל היחידות המשותפות כשהמחלוקת שנותרה היא בדבר אופן פירוק השיתוף (מכרז חיצוני או בין השותפים בלבד), כאשר בנק אדנים [(כיום בנק מזרחי טפחות בע"מ) (להלן: הבנק)], שלטובתו רשומה משכנתא על זכויותיה של נווה מורן בנכס, הודיע כי הוא אינו מתנגד לפירוק השיתוף, בתנאי שתובטחנה זכויותיו.

פסק הדין של בית משפט קמא:

7.         הדיון בתובענות שהגישו הצדדים, אוחדו יחדיו להישמע לפני בית משפט קמא. תחילה הכריע בית המשפט בסוגיות העיקריות המשותפות לכל התביעות (להלן: הסוגיות המשותפות), כגון שאלת ביצוע העבודות על ידי מספר קבלנים ולא קבלן אחד מרכזי, פקיעת הסכם ההשבחה ועצירת הבנייה, ולאחר מכן דן בתביעות השונות לגופן.

8.         בית המשפט קיבל באופן חלקי את תביעתה הכספית של הילה וקבע שעל נווה מורן לשלם להילה סך של 266,331 ש"ח, בניכוי שכר דירה שיכול היה להתקבל על ידה בגין אחת הדירות והעמיד את הסכום לתשלום על סך 237,200 ש"ח. בנוסף, דחה בית המשפט את התביעות בגין תשלום פיצויים מוסכמים ותשלום ריבית פיגורים בשיעור 2% לחודש, וקבע שיש לחייבה בתשלום הפרשי הצמדה וריבית כחוק בלבד, וכן חייב את נווה מורן בתשלום הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בגין תביעה זו בסך 8,000 ש"ח.

בנוסף, בית המשפט דחה את תביעת נווה מורן לביטול ההסכמים (תביעה ג'), אך קיבל את תביעתה לפירוק שיתוף (תביעות ב' ו-ד'), והורה כי תחילה יתבצע פירוק השיתוף בהתמחרות פנימית, בהתחשב בזכויות המשכנתא שיש לבנק על זכויותיה של נווה מורן בנכס, ובהתחשב בהערותיה של חברת החשמל בקשר לחדר החשמל, ללא צו להוצאות בשלוש התביעות האחרונות.

9.         על פסק הדין הגישה הילה את הערעור העיקרי רק נגד נווה מורן בתביעה הכספית, כאשר מנגד הגישה נווה מורן את הערעור שכנגד ואליו צירפה את בעלי הזכויות האחרים בנכס (משיבים 2-4 לערעור שכנגד), את הבנק ואת חברת החשמל.

טענות הצדדים בערעור ובערעור שכנגד:

10.       הילה ערערה על קביעות בית המשפט קמא ביחס לתביעה הכספית, נגד נווה מורן (בלבד), שדחה את תביעותיה ביחס לתשלום הפיצוי המוסכם וריבית הפיגורים בשיעור 2%, וכן ערערה על גובה הסכום שנפסק לתשלום בגין הוצאות הבנייה, כאשר טענה שהסכום שנוכה בגין דמי השכירות היה גבוה מדי, כך שהסכום שצריך היה להתקבל הינו 252,000 ש"ח ולא 237,000 ש"ח.